שיפור מתמיד-כדרך חיים
I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. I’m a great place for you to tell a story and let your users know a little more about you.
23 באפריל, 2015
מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך' – פרידריך ניטשה
אתם מעבירים חצי מיום העבודה בפעילות שזומנתם אליה ושאינה מהנה אתכם (מישהו אמר 'ישיבות' ?)
אתם מבצעים משימות שלא אתם יזמתם
אתם תלויים באישורים חיצוניים ואינכם יכולים להניע עשייה אוטונומית שמרגישה 'שלכם'.
אתם משרתים מטרות של אחרים (המנהל / המנהל של המנהל) שאינן מובנות לכם.
למה?
רובנו שכחנו לשאול את עצמנו למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים.
החיים על אוטומט בכביש המהיר השכיחו את התשובות שפעם היו לנו.
אז בואו ניזכר...
ה'למה' הראשוני הוא ברור – בשבילי. בשביל ה'אני'.
בשביל הכוח שלי, הכסף שלי, המעמד שלי.
אבל זה 'למה' של האגו.
הוא קטנוני והוא ילדותי והוא הילד הצווחן בתוכנו שרוצה יותר מהאחר ורודף אחר תחושת עליונות דרך הקטנת האחר.
ה'למה' השני הוא האוטומט הסביבתי- בשבילם. בשביל ה'הם'.
המשפחה שאני המפרנס שלה, ההורים שאני התגשמות חלומם, החברה שמעריכה את העבודה שלי.
אבל זה 'למה' שמרוקן אתכם. הוא לוקח ולוקח ואינו מטעין חזרה. הוא מכוון החוצה.
הוא שודד אתכם מהאנרגיות העצמיות ומרחיק אתכם מעצמכם.
הוא גם לא בהכרח נכון בהנחות שלו ("כדי לפרנס עליי לעבוד שעות רבות"... האמנם??)
ויש גם 'למה' אחר.
'למה' שמגיע מרעיון, אמונה, חזון, ערך פנימי מניע שמוכרח לבוא לידי ביטוי.
האנשים שעושים דברים גדולים באמת הם לרוב אלה שיש להם 'למה' גדול יותר מהם.
אדם שמשרת משהו גדול ממנו עצמו, לא פנוי להתעסק באגו. הוא מרכין את האגו בפני מטרת העל.
הוא גם לא מוכן להסתתר אחרי אילוצים ונסיבות של 'הם'. זה לא מספיק.
הוא הופך (בשמחה) להיות כלי שמשרת את הרעיון, את האמונה, את החזון.
הוא חדור להט שמגיע מהדבר הגדול. הוא "מורעל".
'למה' כזה יכול להביא למהפכות בקנה מידה בלתי נתפס –
ה'למה' שהניע את מרטין לותר קינג להוביל את חרם האוטובוסים במונטגומרי ואת מצעד החירות לוושינגטון
ה'למה' שדחף את ויקטור פרנקל לשרוד את אושוויץ כאדם חופשי ברוחו ולפתח את הלוגותרפיה
ה'למה' שהביא את רועי קליין לזנק על רימון יד בבינת ג'בייל
ה'למה' של מלאלה יוספזאי לתעד ולפרסם את חייה תחת שלטון הטאליבן... אתם מבינים את הכוונה.
רגע, רגע. לא להתייאש כאן-
נכון שרובנו לא מצליחים להגיע להרכנה כה גדולה של עצמנו. או להישגים כל כך משמעותיים.
נכון שאנחנו לרוב מציבים מטרות אישיות פרטיות לפני כל האחרות.
זה בסדר. יש עוד דרך לעשות. וטוב שכך.
מה שלא בסדר זה שנפרדנו מה'למה' האמיתי הקדום שלנו. נפרדנו מהתכלית שפעם היתה לעשייה שלנו.
ושכחנו למה.
לעבוד או לחיות ללא תכלית היא משחק אבוד מראש – אתם תמיד בצד המובס. ואפילו לא נהניתם מהמשחק.
לעבוד ללא תכלית היא בגידה מהגדולות שיש. בגידה במיצוי הפוטנציאל שלי עצמי.
אז מה אפשר לעשות?
התחלנו עם ניטשה אז גם נמשיך איתו.
"אדם הוא החיה הבלתי גמורה. מוטל עליו לבנות את עצמו" – כה אמר האיש עם השפם.
למה התכוון? לכך שקבלת האחריות של האדם על חייו, היא עצם מהותו כאדם.
יש לנו יכולת בחירה. יש לנו אפשרות. יש לנו אחריות. אנחנו יצירה בהתהוות.
והחיבור למקורות היצירה שלנו דורש ריענון קבוע.
אסור לנו לנוח או לשכוח את ה'למה' האישי כי שטף היומיום יישא אותנו למחוזות מיותרים בקצב שיא. ואולי גם נתפתה לחשוב שזה בסדר- אנחנו הרי נראים עסוקים כל כך... עושים ביעילות כה רבה עבודה לא נחוצה...
זה לא בסדר.
אנחנו חייבים לשוב ולהיזכר. לקחת אחריות. להמשיך לבנות את עצמנו. למצוא שוב את ה'למה'.
או למצוא מחדש 'למה' אחר (אפשר לשנות 'למה' לאורך הדרך- חוקי המשחק נדיבים)
אז שווה לחשוב...
האם אתם עוד זוכרים למה אתם עושים מה שאתם עושים?
איך העבודה שלכם היום משרתת את ה'למה' העצמי הפנימי?
מה התכלית?
ואם אתם מגמגמים וכבר לא זוכרים, צאו להפסקה קטנה. הפסקת חיפוש.
לעולם אין החיים חסרי משמעות. עבודתכם אינה חסרת משמעות.
מצאו את ה'למה' ותוכלו לשאת כל 'איך' .
לחומר נוסף למחשבה לחצו כאן
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------
