שיפור מתמיד-כדרך חיים
13 בספטמבר, 2013
"ההפסקה גם היא חלק של המוזיקה" – סטפן צווייג
מכירים את ההרגשה של העדר נוכחות בגלל עומס מטלות? אנחנו ממלאים משימות כמו אוטומטים, רצוי כמה במקביל, כי כך אנחנו "יעילים" יותר... אך בסוף היום התחושה היא של אפיסת כוחות, של מימוש פעילויות רובוטיות, חסרות משמעות עמוקה עבורנו כי נשמתנו לא הייתה בעשייתן.
אם שמשחקת עם ילדיה הקטנים אחר הצהריים ובמקביל מקיימת שיחות טלפון עם העבודה ובמקביל מבשלת, כנראה לא מצליחה לתת מעצמה כל מה שאפשר לכל פעילות כזו. לפעמים האוכל יישרף, השיחה תנותק בטעות, הילדים לא יקבלו את אמא לעצמם בזמן המשחק ולא יחוו את מלוא נוכחותה.
והאם- היא לא תצא עם תחושת הנאה, ערך ומשפחתיות.
סביר יותר שעם תחושת תסכול, לחץ ועייפות...
אני זוכרת נסיעה עם בעלי לפני שנים רבות להולנד. היו לנו רק יומיים-שלושה לטיול ואני הכנתי רשימה של כל האתרים שבהם ברצוני לבקר והדברים שרציתי לעשות.
ועשינו אותם. אחד אחד.
התרוצצנו כמו עכברים מאתר לאתר. ברגל, באוטובוס, ברכבת.
תוך כדי נסיעה לאתר אחד קראתי על אתר אחר כדי להספיק עוד.
בכל ערב נפלנו גמורים מעייפות על המיטה במלון.
ועדיין בסוף התקופה הקצרה ההיא נותרו לא מעט מקומות שלא הגענו אליהם.
אני לא זוכרת לטובה את חוויית המרוץ מהנסיעה ההיא. אני לא זוכרת פרטים ממקום המסתור של אנה פרנק.אני לא זוכרת את שוק הפרחים. הייתי עסוקה בקריאת חומר, חיפוש במפה ותכנון הנסיעה ליעד הבא.
אני כן מודה על הנסיעה ההיא, כי היא לימדה אותי כי עד כמה שאמהר ו"אספיק" להיות בעוד אתר ועוד אתר- תמיד יהיה אתר נוסף שבו לא אספיק להיות. תמיד תהיה חוויה נוספת שלא אספיק לחוות. תמיד יהיה עוד - ואי אפשר הכל.
ההבנה הזו כאבה לי תחילה. מה זאת אומרת אי אפשר הכול? הרי לא חיים פעמיים - ברור שחייבים להספיק הכול - לאסוף את כל החוויות הטובות שיש, לטייל בכל המקומות היפים, לאכול בכל המסעדות הטובות, לראות את כל החופים הקסומים, לעבור בכל הדרכים היפות / מעניינות / מומלצות.
עם השנים וריבוי העומס הבנתי שאם אנחנו רוצים לא רק "לסמן V" על טבלת משימות אלא גם באמת להיות בכל החוויות הללו, להיות בכל נוכחותנו - המשמעות היא להקדיש די זמן לכל חוויה - זמן הוויה. רק כך יכולה חוויה להותיר את רישומה המלא עלינו. רק כך אנו נותנים לה את ההזדמנות. ונותנים לעצמנו את ההזדמנות ליהנות ממנה באמת ולהישאר עם תמציתה בתוכנו.
לעיתים הדבר דורש וויתור זמני על דברים אחרים ולעיתים וויתור מוחלט.
כי תמיד יש עוד - ואי אפשר הכל.
מאז, הטיולים שלי נראים אחרת לגמרי. ..
אחרי נסיעה לפריז לא מזמן, כשסיפרתי איפה היינו, נשאלתי "מה?! לא היית בתוך בניין האופרה?!"
ותשובתי הייתה "לא. בחרתי לשבת על הסיין חצי יום עם בגט וגבינה."
אבל איזה בוקר על הסיין זה היה... איזה בגט...ואיזו גבינה... אותם לא אשכח במהרה... (ממש יוצאים חרוזים כשנזכרים בזה :-)
כמובן שאנו שונים ולכל אחד מאיתנו יש את נקודת האיזון שלו בה הוא מבצע כהלכה מספר פעולות במקביל ונהנה מהן - מי יותר ומי פחות-
אך מה שמשותף לנו הוא שלכולנו יש גבול למספר הפעולות המקבילות הללו.
תיפקוד בקרבת הגבול הזה - יניבו הנאה, סיפוק ותחושת הגשמה.
נעבור את הגבול הזה שוב ושוב - והעייפות הנפשית או הגופנית תגבה מאיתנו את מחירה.
אז שווה לחשוב...
האם אתם עוברים יותר מדי פעמים דרך משימות או חוויות בחייכם כמו אוטומט? מסמנים v בטבלת העשייה מבלי להיות נוכחים ברגע בכל הווייתכם?
האם בני משפחתכם והמטלות שאתם בוחרים לקחת על עצמכם מקבלים את נוכחותכם המלאה בזמן המוקצב להם ?
האם אתם באמת חייבים ורוצים לעשות הכול בו זמנית?
האם אתם מתפקדים בקרבת גבול המשימות המקבילות שלכם?
נסו לבחור כמה פעולות שקרובות ללבכם ולחוות רק אותן בזמן נתון - אולי תגלו גם אתם שאת המוסיקה ממשיכים לשמוע גם בהפסקה...
לחומר נוסף למחשבה לחצו כאן
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------
